אני שונאת שינויים. תמיד הייתי כזו. אם תשאלו את הילדה שהייתי, היא תגיד לכם שהחלום שלה זה שהכול יישאר בדיוק אותו דבר, בלי הפתעות ובלי טלטלות. אבל החיים? יש להם תוכניות משלהם. כשהייתי בת ארבע, איבדתי את אחותי והפכנו למשפחה שכולה. מאותו רגע, משהו בי השתנה. הפכתי לילדה שקופה – כזאת שמעדיפה להיעלם מאשר להיראות. אבל מתחת לשקט הזה, תמיד היה בי ניצוץ. כשגדלתי אהבתי ילדים קטנים, אהבתי ללמד, אהבתי לשחק. רק שאז, לא חשבתי שזה יהפוך למשהו גדול. השנים עברו, החיים קרו, ואז הגיע השינוי הבא – שוב, בלי שבחרתי בו. כשהתאומים שלי נולדו, עם שלושה ילדים קטנים בבית, הייתי חייבת למצוא עבודה גמישה. חברה הציעה שאחליף מורה בבית ספר, ואני? עם אפס ניסיון ובלי תעודות, נבהלתי. אבל הסכמתי. באחד הימים, סגנית המנהלת נכנסה לכיתה, הסתכלה עליי ואמרה: "יש לך כישרון, למה אין לך תואר?!" המשפט הזה טלטל אותי. שבוע אחר כך כבר הייתי רשומה ללימודים. מאז? לא עצרתי לרגע. תואר ראשון, תואר שני, התמחות בהוראה מותאמת, משחקולוגיה חינוכית – רשימת התעודות רק הלכה והתארכה. ואז, שוב, שינוי. ראיתי גלגל ישן של איקאה וחשבתי לעצמי – אולי אפשר להפוך אותו למשחק לימודי? עיצבתי, ניסיתי, העליתי תמונה לרשת, והיא הפכה לוויראלית. כשהביקוש לגלגלים גדל ולא היה מאיפה להשיג – הבנתי שזה בידיים שלי. ככה נולד "הגלגל הארצישראלי " ועוד עשרות משחקים לימודיים שהיום נמצאים בלא מעט גנים, מרכזי למידה ובתי ספר בארץ. "מר ים וגברת שמש" חתיכת שם, תודו... מרים (מר_ים) גולדנטל ז"ל הייתה סייעת אהובה שעבדה איתי שנים רבות וגברת שמש… ובכן אחרי שנכיר קצת כבר תבינו לבד. היום אני חיה ונושמת חינוך יצירתי. אני מלמדת ילדים, מדריכה מורות לפתיחת קבוצות הכנה לכיתה א' וחוגי קריאה, וממשיכה לפתח משחקי למידה שעושים כיף בלב וחשק ללמוד. המרכז שלי ממשיך לגדול ויש בו עשרות תלמידים שלומדים עברית, חשבון ואפילו אנגלית, מגיל הגן ועד סוף היסודי. אז כן, אני שונאת שינויים. אבל אם למדתי משהו מהחיים – לפעמים דווקא הטלטלות הכי גדולות, מביאות אותנו למקומות הכי טובים.